​אוסטאופורוזיס

אבחון, מניעה והקשר לפיזיותרפיה

​

אוסטאופורוזיס (Osteoporosis) היא מחלה שכיחה של מערכת השלד, המאופיינת בירידה בצפיפות העצם ובאיכות המבנה הפנימי שלה. כתוצאה מכך העצמות הופכות שבריריות יותר וקיים סיכון מוגבר לשברים, גם בעקבות חבלה קלה או נפילה פשוטה.

הייחוד של אוסטאופורוזיס הוא בכך שמדובר לרוב במצב א־תסמיני – ללא כאבים או סימנים מוקדמים. פעמים רבות האבחון מתבצע רק לאחר הופעת שבר, ולכן לאבחון מוקדם ולמניעה יש חשיבות מכרעת.

​​

מה זה אוסטאופורוזיס?

באוסטאופורוזיס מתרחשת ירידה הדרגתית במסת העצם ובריכוז המינרלים (בעיקר סידן), לצד שינוי במבנה הפנימי של העצם. העצם מאבדת מצפיפותה ומהחוזק המכני שלה, דבר המוביל לעלייה בסיכון לשברים – במיוחד בעמוד השדרה, בירך ובשורש כף היד.

התהליך מתרחש לרוב “בשקט”, ללא תסמינים מוקדמים, ולכן רבים אינם מודעים לקיומו.

​

איך מאבחנים אוסטאופורוזיס?

הדרך המומלצת והמדויקת ביותר לאבחון אוסטאופורוזיס היא באמצעות בדיקת צפיפות עצם מסוג DXA (Dual-energy X-ray Absorptiometry).

זוהי בדיקה לא פולשנית, עם חשיפה מינימלית לקרינה, המודדת את צפיפות המינרלים בעצמות – לרוב באזור האגן והחוליות המותניות – ומשווה את התוצאה לערכי הנורמה לפי גיל ומין.

האבחנה של אוסטאופורוזיס נקבעת כאשר:

• מתקבל T-score של ‎−2.5 או פחות, או

• קיים שבר אוסטאופורוטי אופייני, גם ללא קשר לתוצאת ה-DXA.

בנוסף, ניתן להיעזר בכלי הערכת סיכון לשבר כגון FRAX, המשלב נתונים קליניים (גיל, מין, היסטוריה רפואית, גורמי סיכון) עם תוצאת בדיקת DXA, להערכת הסיכון לשבר בעשור הקרוב.

​

למי מומלץ לבצע בדיקת צפיפות עצם?

על פי ההמלצות המקצועיות והקליניות:

• נשים מגיל 65 ומעלה

• נשים צעירות יותר לאחר גיל המעבר עם גורמי סיכון

• גברים מעל גיל 70

• אנשים עם גורמי סיכון כגון:

• היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס

• עישון

• מחסור בוויטמין D

• שימוש ממושך בסטרואידים

• מחלות רקע מסוימות

​

מה ניתן לעשות כדי למנוע הידרדרות?

אוסטאופורוזיס אינו גזירת גורל. שילוב של אורח חיים מותאם וטיפול נכון יכול להאט את קצב הירידה בצפיפות העצם ואף להפחית סיכון לשברים.

ההמלצות העדכניות כוללות:

• פעילות גופנית בנשיאת משקל

• אימוני התנגדות (אימוני כוח) לפחות פעמיים בשבוע

• אימוני שיווי משקל להפחתת סיכון לנפילות

• פעילות אירובית נושאת משקל (כגון הליכה מהירה) בהיקף של לפחות 150 דקות בשבוע

• תזונה עשירה בסידן ובוויטמין D

• הפחתת עישון וצריכת אלכוהול

• מעקב רפואי ובדיקות בהתאם להמלצת רופא

חשוב להדגיש: אין להסתפק בהליכה בלבד. אימוני התנגדות ושיווי משקל הם מרכיב מרכזי במניעה ובטיפול.

 

הקשר בין אוסטאופורוזיס לפיזיותרפיה

פיזיותרפיה היא כלי טיפולי מרכזי ומשמעותי בהתמודדות עם אוסטאופורוזיס – הן בשלב המניעה והן כאשר קיימת כבר ירידה בצפיפות העצם.

באמצעות תרגול מותאם אישית ניתן:

• לחזק שרירים התומכים בשלד

• לשפר שיווי משקל ויציבה

• להפעיל עומס מבוקר ובטוח על העצמות

• להפחית סיכון לנפילות ולשברים

• לשפר תפקוד ואיכות חיים

​

גם כאשר כבר קיימת אבחנה של אוסטאופורוזיס, פעילות גופנית נכונה ובהנחיית פיזיותרפיסטית מוסמכת יכולה להאט את ההידרדרות ולעשות הבדל משמעותי בתפקוד היומיומי.

התוכנית הטיפולית מותאמת למצב הרפואי, לרמת הסיכון וליכולות האישיות, תוך הימנעות מתנועות חדות או כפיפות עמוקות של עמוד השדרה במטופלים בסיכון גבוה לשבר.

​

לסיכום

אוסטאופורוזיס היא מחלה שקטה אך בעלת השלכות משמעותיות. אבחון מוקדם, פעילות גופנית נכונה וליווי מקצועי יכולים להפחית סיכון לשברים, לשמור על עצמאות ולשפר איכות חיים לאורך שנים.

פיזיותרפיה מותאמת היא חלק בלתי נפרד מהטיפול המודרני באוסטאופורוזיס – בכל שלב של הדרך.