​​

ירידה בשיווי משקל בגיל המבוגר

תהליך שכיח שאפשר וחשוב לטפל בו בזמן

 

ירידה בשיווי משקל בגיל המבוגר נתפסת לעיתים כחלק בלתי נמנע מהזדקנות, אך בפועל מדובר בתהליך מורכב שניתן להשפיע עליו באופן משמעותי. רבים פונים להערכה ולטיפול רק לאחר נפילה, אך לרוב הגוף מאותת הרבה קודם לכן.

​

הסימנים המקדימים המעידים על ירידה בשיווי משקל הם:

• תחושת חוסר ביטחון בהליכה

• צורך להיתמך בקירות או ברהיטים

• הליכה איטית מהרגיל

• קושי לקום מכיסא או ממיטה ללא עזרה

• עייפות או כבדות ברגליים

• פחד לצאת החוצה לבד

כל אלו עשויים להעיד על ירידה בשיווי משקל, עוד לפני שהתרחשה נפילה ראשונה.

נפילה - היא סימן מאוחר! ובגיל המבוגר איננה אירוע שולי. היא עלולה לגרום לשברים, חבלות, אשפוזים וירידה חדה בתפקוד ובעצמאות, ולעיתים גם לפחד מתמשך מתנועה שמוביל להימנעות מפעילות ולהחמרה נוספת במצב. לכן חשוב לא להמתין לסימן המאוחר, אלא לזהות את הסימנים המקדימים ולהגיע להערכה מקצועית בשלב מוקדם.

​

מהי הסיבה לירידה בשיווי משקל?

הסיבה המרכזית לירידה בשיווי משקל בגיל המבוגר היא פגיעה רב־מערכתית בתפקוד הגוף. שיווי משקל תקין נשען על שילוב מדויק בין מספר מערכות- המערכת הווסטיבולרית באוזן הפנימית, מערכת הראייה, התחושה הפרופריוצפטיבית מהשרירים והמפרקים, מערכת השרירים והשלד, והיכולת של המוח לעבד ולשלב את כל המידע הזה לכדי תגובה תנועתית מתאימה. עם העלייה בגיל חלה ירידה הדרגתית בתפקוד כל אחת מהמערכות הללו.

במערכת הווסטיבולרית- נצפית ירידה במספר תאי השערה והנוירונים.

במערכת הראייה- חלה ירידה בחדות ובהתאמה לשינויים בתאורה.

בתחושה הפרופריוצפטיבית- נפגעת היכולת “לחוש” את מיקום הגוף במרחב.

במערכת המוטורית- כוח השרירים פוחת, במיוחד בגפיים התחתונות, ומהירות התגובה מאטה. כתוצאה מכך נפגעת היכולת לבצע תגובות הגנה מהירות ומדויקות כאשר שיווי המשקל מופר.

בנוסף, מחקרים מראים כי עם הגיל חלה ירידה בגמישות העצבית של המוח (Neuroplasticity) וביכולת להסתגל לשינויים סנסוריים, וכן פגיעה בתפקודים קוגניטיביים גבוהים כמו תכנון, קשב ושליטה ניהולית. מאחר ושיווי משקל הוא תהליך הדורש גם משאבים קוגניטיביים, פגיעה בתחומים אלו תורמת אף היא לעלייה בסיכון לאיבוד יציבות ולנפילות.

​

מהן הסכנות של ירידה בשיווי משקל יכולה לגרום?

התוצאה של כל השינויים הללו היא עלייה משמעותית בשכיחות הנפילות. מעל רבע מהאנשים מעל גיל 65 מדווחים על נפילה לפחות פעם אחת בשנה, כאשר גורמי סיכון מרכזיים כוללים ליקויים בשיווי משקל ובהליכה, ירידה בתחושה, שימוש בתרופות מסוימות וליקויים סביבתיים בבית. חשוב לציין שחלק גדול מגורמי הסיכון הללו ניתנים לשינוי.

​

מה ניתן לעשות כדי להפחית סכנה לנפילות? 

ההתערבות שהוכחה כיעילה ביותר להפחתת סיכון לנפילות ולשיפור שיווי משקל בגיל המבוגר היא פעילות גופנית ייעודית, בדגש על תרגול שיווי משקל וכוח גפיים תחתונות. תכניות תרגול כאלו מפחיתות באופן משמעותי הן את שיעור הנפילות והן את מספר האנשים הנופלים. התרגול היעיל ביותר כולל אתגור מבוקר של שיווי המשקל, חיזוק שרירים ושילוב בין תנועה ליציבות, ומתבצע בליווי מקצועי של פיזיותרפיסט. חשוב להדגיש כי הליכה בלבד, ללא תרגול ייעודי לשיווי משקל, אינה מספיקה ואף עלולה להעלות את הסיכון לנפילות באנשים עם ליקוי יציבות.

​

לצד הפעילות הגופנית, יש לבצע הערכה של גורמי הסיכון הניתנים לשינוי והתאמתם. כגון סקירת תרופות והפסקת תרופות המעלות סיכון לנפילות, טיפול בליקויי ראייה, התאמות סביבתיות בבית, התאמת הנעלה נוחה ויציבה ושימוש בעזרים במידת הצורך (מקל, הליכון). 

​

לסיכום, ירידה בשיווי משקל בגיל המבוגר היא תהליך שכיח אך אינה גזירת גורל. זיהוי מוקדם של הסימנים, הערכה מקצועית והתערבות מבוססת ראיות יכולים להפחית באופן משמעותי את הסיכון לנפילות ולשמור על עצמאות, ביטחון בתנועה ואיכות חיים לאורך שנים. 

​

1. Iwasaki S, Yamasoba T. Dizziness and Imbalance in the Elderly: Age-Related Decline in the Vestibular System. Aging and Disease. 2015;6(1):38–47. doi:10.14336/AD.2014.0128

2. Sturnieks DL, St George R, Lord SR. Balance Disorders in the Elderly. Neurophysiologie Clinique / Clinical Neurophysiology. 2008;38(6):467–478. doi:10.1016/j.neucli.2008.09.001

3. US Preventive Services Task Force; Nicholson WK, Silverstein M, et al. Interventions to Prevent Falls in Community-Dwelling Older Adults: Recommendation Statement. JAMA. 2024;332(1):51–57. doi:10.1001/jama.2024.8481